פסק דין
1. עסקינן בתביעה לפיצוי על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק"), בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, לטענתו, בתאונה שאירעה ביום 20/01/2010, בה נפגע תוך כדי עבודתו כנהג מונית (להלן: "התאונה").
2. לטענת התובע, התאונה אירעה עת התכוון לצאת מהמונית על מנת לסייע לנוסעת מוגבלת בניידות לעלות למונית. לגרסתו, תוך כדי ירידתו מהמונית "נתפסה רגלו והחליק לעבר הכביש".
3.הנתבעת הכחישה את נסיבות התרחשות התאונה הנטענת ואת אחריותה לפיצוי התובע בגין נזקיו.
לטענת הנתבעת, פציעת התובע נגרמה בנסיבות שאינן מהוות תאונת דרכים על פי החוק. לדידה, גרסת התובע באשר לנסיבות קרות התאונה הינה עדות יחידה של בעל דין, והיא נסתרה במסמכים שמולאו על ידו בסמוך לתאונה.
4.בדיון שהתקיים בפניי שמעתי את התובע, שנחקר על תצהירו, וכן הגיש אישור המל"ל ותלושי שכר. מטעם הנתבעת הוגשו מסמכים שונים הנוגעים לאירוע הנטען (ביניהם; דו"ח מד"א , מסמכי הביטוח הלאומי, מכתב שחרור חדר מיון בי"ח בני ציון ומסמכים רפואיים נוספים).
דיון והכרעה
5.לאחר ששמעתי את עדות התובע, עיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שהוגשו וכן שמעתי את סיכומי הצדדים, שוכנעתי לקבוע כי גרסתו של התובע בדבר קרות התאונה, אין בה כדי להרים את נטל ההוכחה הרובץ לפתחו וכי הוא לא הצליח להוכיח תביעתו במידה הנדרשת בהליך אזרחי ועל כן יש לדחותה.
6. הגרסה העובדתית באשר לנסיבות התרחשות התאונה מבוססת כל כולה על עדות התובע, שהיא בבחינת "עדות יחידה של בעל דין" כהגדרתה בסעיף 54 לפקודת הראיות, תשל"א -1971, ואשר הכרעה על פיה טעונה נימוקים מיוחדים.
7.נוכח התרשמותי מעדותו של התובע, לא זו בלבד שלא מצאתי נימוקים לקבוע ממצאים על פיה, אלא שגרסתו של התובע נסתרה במסמכים רבים אשר הוגשו ומולאו ע"י התובע עצמו או על פי דבריו בסמוך לתאונה כפי שיופרט להלן:
בניגוד לגרסתו של התובע כי נפל ונחבל בעת יציאה מהמונית, בדו"ח מד"א אשר מולא ביום התאונה (סומן נ/2) לא נמצא כל אזכור למונית או רכב כלשהו, אלא נרשם "לפי דבריו הנל החליק וקיבל מכה, הנל פונה לבית חולים בני ציון להמשך טיפול ובירור" (ההדגשה אינה במקור).
גם במכתב השחרור (סומן נ/3) שנרשם אף הוא ביום התאונה, לא בא זכר לדבר מונית אלא רק לנפילה תוך כדי עבודתו. נרשם: "לדבריו בזמן עבודה נפל ונחבל בחזה משמאל.." (התובע ניסה להתכחש לדברים וטען כי לא ראה רופא וכי הם נרשמו על ידי האחות).
דברים דומים נכתבו גם בתעודה הרפואית לנפגע בעבודה שנערכה אף היא ביום 20/01/2010 (סומנה נ/4).
8. הנה כי כן, בכל התעודות הרשמיות והמסמכים שנכתבו ביום התאונה ובסמוך לה, צוטט התובע בתארו את התאונה כמי שנפל ונחבל, כאשר בשום מקום לא מופיעה כלל גרסתו או גרסה הדומה לגרסתו שמופיעה בכתב התביעה ובעדותו בפניי.
למעשה רק במסמך מה-27/01/2010, תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה, נ/5, היינו 7 ימים לאחר התאונה, נרשמה גרסה הדומה לגרסה שהעלה התובע בכתב תביעתו.
9. לא זו אף זו, גם במסמכים מאוחרים יותר בהם כבר מופיע תיאור התאונה כתאונה בה מעורב רכב (בעניינו מונית), קיימות סתירות בין הגרסאות.
בתביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה שמולאה ע"י התובע עצמו ביום 08/02/2010 (סומנה נ/1) מציין התובע כי לתאונה היו עדים וכי מדובר בנוסעת קבועה. דא עקא, כנשאל על כך בעדותו בפניי טען כי הוא אינו מכיר את הנוסעת, הוא אינו יודע את שמה או את כתובתה והוא אף לא רשם את הדברים, וכדלקמן;
" ש. ....את הנוסעת הסעת לפני או אחרי המקרה הזה?
ת. לא, אף פעם לא הסעתי לפני.
ש. אתה יודע את שמה?